מקונן נ' סער בטחון בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") להתיר לה לתקן כתב הגנתה, באופן בו יתווסף סעיף 7א' המתאר, לטענתה, את אופן הפגיעה שארעה לתובע.

ביום 8/9/13 הגיש התובע כתב תביעתו.

ביום 1/10/13 הוגש כתב הגנה מטעם המבקשת (הנתבעת 2).

ביום 29.12.13 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1.

ביום 2.1.14 הוגש כתב תשובה.

התיק נקבע לדיון קדם משפטי לפניי ליום 13/05/14.

כעת, טרם החלה התובענה להתברר, הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב הגנתה.

בבקשתה, טוענת המבקשת, כי במסגרת בירור נסיבות שנערך על ידה, התברר כי קיים דו"ח אירוע מפורט אשר נערך על ידי מפקח מטעם הנתבעת 1, מר קלימי. דו"ח זה אותר, לטענתה, רק לאחרונה וממנו עולה, לכאורה, שהתובע נפגע לאחר שחבט באגרופו בחלון הזכוכית שבעמדה ושבר אותו, וזאת מתוך כעס על כך שמחליפיו בעמדה התחלפו. לדברי הנתבעת 2, טענה זו יש לברר, והסיבה לכך שהיא לא מצאה ביטוי מפורש בנוסח כתב ההגנה כפי שהוגש, היא מאחר ולא היתה בידיעתה במועד הגשת כתב ההגנה.

תגובת המשיב (התובע) נתבקשה ונתקבלה. לטענתו, מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר לאחר הגשת כתב התביעה. עוד טוען התובע, כי לכל הפחות היתה צריכה המבקשת לצרף תצהיר תמיכה לבקשתה מטעם גורם אשר בקיא בנסיבות והוא זה שיצהיר האם ידע על נתוני הדו"ח עובר להגשת כתב ההגנה, אם לאו. לדברי התובע, יש לראות הנתבעת 2 כמי שידעה בזמן אמת על טענה זו ובחרה במודע שלא להעלותה בכתב ההגנה.

בתשובתה, טוענת המבקשת, כי לא הוגש תצהיר של עובד מטעמה, שכן המידע שאותר, נאסף והוצג התקבל מפי עובדי הנתבעת 1. עוד מציינת המבקשת, כי מועד ישיבת הקד"מ עוד רחוק, כך שהתיקון המבוקש לא יזיק במאום למשיב ולא יקנה למבקשת כל יתרון דיוני.

התקנה הרלוונטית לעניין הנדון הינה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") הקובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות"

מלשון תקנה 92 ופרשנותה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב טענותיו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. במסגרת הבקשה לתיקון צריך בית המשפט להביא בחשבון גורמים כגון התנהגות בעלי הדין והשלב בו מובאת הבקשה בפניו. [ראה ספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית", סיגא-הוצאה לאור בע"מ, בעמודים 140-141 (להלן: "ספרו של גורן")].

יפים לכאן דברי השופטBRAMWELL בעניין Tildesley v. Harper (1878) 10 Ch.D. 398; 39 L.T. 552, כפי שהביאם ד"ר יואל זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמוד 339:

"תמיד נהגתי להתיר תיקון, אלא אם כן הייתי משוכנע, כי המבקש לא התנהג בתום לב, או משגהו גרם לפגיעה ביריבו, אשר עליה לא יפוצה בהוצאות או בדרך אחרת".

אלה הם השיקולים המהווים צידוק שלא להתיר את תיקון כתב הטענות:

התיקון יקפח את הצד שכנגד ויפגע בו שלא כדין.

בקשת התיקון הוגשה באיחור ניכר.

המבקש התנהג שלא בתום לב.